עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    ארס פואטיקה

    23 תגובות   יום חמישי, 9/11/17, 22:37

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח.

    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולין.

     

    עכשיו רגע לנשום אויר צח.    

    בשביל באמת לאוורר קצת את העצבים, הנה שיר תל אביבי מפעם , גם כן שיר מבית חינוך ומהשכונה :

     

    יֵשׁ לָנוּ זֶבֶל כִימִי

    הוֹקְס פוֹקְס טַנְגּוֹ שִׁימִי

    כּוּשִׁים מוֹדֶרְנִים

    רוֹקְדִים בְּפָלֶסְטִין

    יֵשׁ לָנוּ מִכָּל טוּב

    מִתּוֹצֶרֶת הַיִּשּׁוּב

    מַיִם, גַּרְבַּיִם

    גָּזוֹז וְגַם גְּלִידָה.


    ''

     

    עכשיו נראה אותך במשהו בכלל אחר: 

     


    בִּשְׁבִיל  לְהָבִיא  אוֹתָךָ  לְכָאן 

     

    יָשְׁבָה  הָאִמָּא  שֶׁלְּךָ  בְּכֶּלֶא  הָגֶ.פָּ.אוֹ  בְּרוּסְיָה. 

     
    אֲַחַר  כָּך  גָּנְבָה  אֶת  כָּל  הַגְּבוּלוֹת 

     
    עַד  לְפָלֶסְטִינָה  וְשַׁם  עַד  לַפַּרְדֵּס  שֶׁל  חַנָּה 

     

    וְתַחַת  עֵץ  שֶׁל  תַּפּוּזִים

     

    עָשְׂתָה  אוֹתָך  בְּעֶזְרַת  אָבָּא,  אוּלַי  לֹא  בְּכָוָנָה.

     

    אִם  תַּצִיץ  בַּמּרְאָה  תַּסְכִּים  שֶׁכָּכָה  אָתָה  גַם  נִרְאֶה.

     

    אִם נִרְדָמְתָ אֶל חֲלוֹם
    וְהִתְעוֹרָרְתָּ כְּדֵי לִרְאוֹת שֶׁגָנְבוּ לְךָ אוֹתוֹ
    אָז לְעוֹלָם לֹא תַצְלִיחַ שׁוּב לְהִתְעוֹרֵר
    עַד שֶׁיַחְזִירוּ לְךָ אוֹתוֹ בָּרִיא וְשִׁלֵּם
    אֲבָל חֲבָל עַל הַזְּמָן.

     

    אתה בטוח שהדברים האלה הם בכלל שירים?

    ממה שאתה שומע ב-2 בלילה ברשת א' אז זה כן שירים אבל לא יועיל:

    בשבילך שיר זה גם חריזה במשקל מדוייק וכמובן מנוקד.

    ביאליק לא כתב ככה את השירים.

    קצת מצחיק אבל לפני כמה שנים פרסמת באחת מרשימות הקלנועיות החמורית את הדבר הזה:  


    אַל תִּשְׂנַא

    אֶת הַזִּקְנָה.

    הִיא שֶׁלְךָ

    בִּלְתָּה אֵין לְךָ.

     

    שֶׁלֹא כְּמוֹ בַּחֲרוּתְךָ

    וְיַלְדוּתְךָ שֶׁנָטְשׁוּ,

    הִיא אוֹתְךָ

    בַּחַיִים לֹא תִּזְנַח.

     

    אוֹהֶבֶת,

    כּוֹאֶבֶת,

    יוֹדַעַת

     

    אז למה אתה טוען שאתה לא כותב ולא חושב שצורת הכתיבה הזאת היא שירה ?

    אתה פשוט לא זוכר ולא מודע לכל מה שאתה בכלל. זה הכל.

     

    ''

    אבל הנה, עוד כזה שיר שפרסמת בעלון של קיבוץ יזרעאל בעקבות מה שאירע בשנים האחרונות.

     

     

    יוּבְאוּ  לִמְנוּחוֹת

     
    אָמְרָה  קַרְיָנִית  הַחֲדָשׁוֹת

     
    וְאָמַר  בֶּדוּאִי  אַמִּיץ מֵאבּוּ-סְנָאן

     

    בְּלִי  הַבָּנִים, מַה אֲנַחְנוּ שָׁוִים ?


    כְּשֶׁבְּנֶנוּ  הוּבָא  לִמְנוּחוֹת 

     
    לֹא  חָשַׁבְנוּ  כְּלוּם.  רַק  עָלָיו.

     

    בִּדְמָעוֹת  הבדואי  הָאַמִּיץ

     

    הוּבְאוּ  לִמְנוּחוֹת  שׁוּב  וְשׁוּב

     

    הוֹי  אֶרֶץ  מוֹלֶדֶת  וְאֶרֶץ  נֶחְמֶדֶת

     

    וּמַה  לִי  וּמִי  לִי  עוֹד  כְּנָעַן?

     

    ובערך באותו עניין. 

    בליל אתמול היית שוב מרותק לרדיו. היה שידור חוזר של שיחה בין פלוני אבי כצמן (זה שמכנה את מדורו "אני וששת המאזינים שלי בלבד") לבין הפרופסורית רחל אליאור.

    בשבילך זה היה כאילו לשמוע את הכל בפעם הראשונה. מה שהשניים האלה משפריצים למיקרופון בחמש דקות, כל מיני דברים על מחשבת היהדות, על מוסר יהודי ועל תולדות היהדות, אתה לא תצליח ללמוד במשך חמש שנים. ובטח שלא בארבע לפנות  בוקר, במקום לישון.

    באמצע דיבורה סטתה רחל אליאור להערת  ביניים לעינייני זיכרון.

    בין השאר קבעה: "הזיכרון הוא אבי המוּזוֹת". פתאום חשבת לעצמך כמעט בהיסח הדעת: אם היא מדברת על זיכרון בכלל כחלק אינטגרלי מפעילות מוח האדם אז ,יתכן שהיא מדברת גם על מסמך הזיכרונות הזה - 

    "לפני שאתה שוכח"? 

    הרי יש פה גם זיכרונות שלך וגם עקבות ההשראה שדחפה אותך לכתוב, להלחין, לביים ולצייר. אז מה אתה חושב על זה? אתה יודע משהו על כל העניין? לא. ושוב פעם זה מה שהשד אולי יודע ואתה לא.

    ''

    רגע אחד. בא לך לשוב ולספר לעצמך עוד משהו בענייני יצירה. 

    הדרך הטובה ביותר להתקדם ולהשלים יצירה - גם כתיבה, גם ציור, גם בימוי ואולי גם הלחנה (את מהות האחרונה אתה כבר לא כל כך זוכר) אז הדרך הנכונה היא להקפיד על הפסקות. פשוט לרדת מהדף הכתוב או מבד הציור ולחזור אליהם רק למחרת. בתולדות היצירה שלך שמת לב שלאחר יום אתה פתאום יודע או רואה מה לא בסדר או מה חסר להשלמת הכתוב, המצויר או המבויים.

    זה נשמע קצת יותר מידי מובן מעליו. אז לא.

    יותר מדי פעמים זרקת, מחקת, או חיסלת טקסט או ציור במקום לתת להם לנוח בשקט ולחזור אליהם אחר כך.

    לזכור טוב טוב טוב.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/11/17 19:49:

      צטט: HagitFriedlander 2017-11-09 23:07:37

      ההצעה האחרונה ממש נכונה...אחלה זכרונות מושרים וציורים מדברים...תודה! לילה טוב

      תודה גם לך :) 

        15/11/17 19:14:

      צטט: דוקטורלאה 2017-11-10 14:50:09

      נהניתי מכל מה שהבאת, ציורים (כמובן) וגם שירים, שלהפתעתי ולהפתעת בן-זוגי לא הכרנו אף אחד מהם. אני מתכוונת לשירים שמקורם בתל-אביב. שבת שלום ותודה רבה.

      תודה גם לך :) 

        15/11/17 19:12:

      צטט: רונית אברהם 2017-11-10 21:10:18

      כל הנאמר מרתק,

      אבל אני משום מה (או שלא) נתפסתי למשפט "הובאו למנוחות"

       צודק אביך, מיום שהובא בנו למנוחות, "מה לי ומי לי כנען". 

      אוהבת מאוד את הציורים. 

      שבת שלום וברכה.

      תודה רונית :) 

        15/11/17 19:12:

      צטט: * חיוש * 2017-11-11 12:20:17

      אחאב חברי היקר נשיקה

      תודה שהבאת לנו עוד מזיכרונותיו של אביך היקר והאומן

      השיר על הזיקנה נגע בנימי הנשמה וכל מילה שכתב - כל כך נכונה

      והמסר עמוק ומלא תובנות.

      תענוג לצפות בציורים  של אביך , אהבתי מאוד את ציורי הנשים

      * כוכב אהבה ודש חמה לאביך היקר ובריאות טובה ואיתנה

      גם בעיניי זיכרון זה סוג של הארה  וטוב שיש אותו כי אם לא - חיינו היו ריקים מתוכן

      וכמו שרחל אליאור אמרה " שהזיכרון הוא אבי המוזות"

      תודה חיושונת :-) 

        15/11/17 19:11:

      צטט: ~בועז22~ 2017-11-11 20:25:47

      כמי שסובל מתסמונת CRS (ראשי תיבות - באנגלית = ל: לא זוכר כלום...) אני בהחלט יכול לחתום על המשפט שהזיכרון הוא אבי המוזות. (:

      מגניב

        15/11/17 19:09:

      צטט: sbhsport 2017-11-15 11:47:43

      יפה ומקורי, כל הכבוד בקר

      תודה :) 

        15/11/17 11:47:
      יפה ומקורי, כל הכבוד בקר
        12/11/17 23:40:

       יישר כוח לאביך היקר- איש האשכולות.

       אני נהנית תמיד לקרוא על החוויות והזיכרונות.

       כל טוב.

       אהובה.

        11/11/17 20:25:
      כמי שסובל מתסמונת CRS (ראשי תיבות - באנגלית = ל: לא זוכר כלום...) אני בהחלט יכול לחתום על המשפט שהזיכרון הוא אבי המוזות. (:
        11/11/17 16:54:
      שאפו לאביך.... !!!
        11/11/17 12:49:
      יש לך אבא - אמן רב תחומי איכותי. הרבה בריאות
        11/11/17 12:20:

      אחאב חברי היקר נשיקה

      תודה שהבאת לנו עוד מזיכרונותיו של אביך היקר והאומן

      השיר על הזיקנה נגע בנימי הנשמה וכל מילה שכתב - כל כך נכונה

      והמסר עמוק ומלא תובנות.

      תענוג לצפות בציורים  של אביך , אהבתי מאוד את ציורי הנשים

      * כוכב אהבה ודש חמה לאביך היקר ובריאות טובה ואיתנה

      גם בעיניי זיכרון זה סוג של הארה  וטוב שיש אותו כי אם לא - חיינו היו ריקים מתוכן

      וכמו שרחל אליאור אמרה " שהזיכרון הוא אבי המוזות"

        11/11/17 10:57:
      תודה שהבאת ושיתפת… שבת טובה!
        11/11/17 07:46:
      יצירתיות שופעת בציור ובכתיבה
        10/11/17 21:10:

      כל הנאמר מרתק,

      אבל אני משום מה (או שלא) נתפסתי למשפט "הובאו למנוחות"

       צודק אביך, מיום שהובא בנו למנוחות, "מה לי ומי לי כנען". 

      אוהבת מאוד את הציורים. 

      שבת שלום וברכה.

        10/11/17 19:31:

      יופי של ציורים

        10/11/17 14:50:
      נהניתי מכל מה שהבאת, ציורים (כמובן) וגם שירים, שלהפתעתי ולהפתעת בן-זוגי לא הכרנו אף אחד מהם. אני מתכוונת לשירים שמקורם בתל-אביב. שבת שלום ותודה רבה.
        10/11/17 13:37:
      ציורים נהדרים
        10/11/17 11:45:
      את הקוקו אהבתי.
        10/11/17 09:54:
      אביך אדם יצירתי מאד גם בתחום הציור וגם בתחום הכתיבה
        10/11/17 07:18:

      אכן "מה לי ומי לי עוד", נוגע ללב.
        9/11/17 23:07:
      ההצעה האחרונה ממש נכונה...אחלה זכרונות מושרים וציורים מדברים...תודה! לילה טוב

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין